גיל הפרישה בישראל אינו מספר אחד. לגברים הוא 67, ולנשים הוא נע בין 62 ל-65 — תלוי בשנת הלידה. ההבדל הזה אינו טכני: הוא קובע מתי מתחילה הקצבה החודשית, מתי אפשר לגעת בכספים בלי קנס מס, וכמה כסף יישאר בסוף. במדריך הזה תמצאו את הטבלה המלאה לפי שנת לידה, את ההבדל בין שלושת הגילים שמתבלבלים ביניהם, ואת רשימת הפעולות שכדאי לעשות בחמש השנים שלפני הפרישה.
בשנת 2021 תוקן חוק גיל פרישה, והחל מ-2022 גיל הפרישה לנשים עולה בהדרגה מ-62 ל-65. העלייה נעשית במדרגות של שלושה או ארבעה חודשים לכל שנתון, כדי שלא ייווצר שינוי חד בין מי שנולדה בדצמבר למי שנולדה בינואר שאחריו.
| שנת לידה | גיל הפרישה |
|---|---|
| עד דצמבר 1959 | 62 |
| 1960 | 62 ו-4 חודשים |
| 1961 | 62 ו-8 חודשים |
| 1962 | 63 |
| 1963 | 63 ו-3 חודשים |
| 1964 | 63 ו-6 חודשים |
| 1965 | 63 ו-9 חודשים |
| 1966 | 64 |
| 1967 | 64 ו-3 חודשים |
| 1968 | 64 ו-6 חודשים |
| 1969 | 64 ו-9 חודשים |
| 1970 ואילך | 65 |
מקור: חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, בנוסחו לאחר תיקון 2021; הטבלה כפי שהיא מוצגת באתר כל-זכות (עודכן ספטמבר 2026).
לדוגמה: אישה שנולדה במרץ 1963 מגיעה לגיל הפרישה בגיל 63 ושלושה חודשים — כלומר ביוני 2026. אישה שנולדה ב-1970 ואילך תפרוש בגיל 65 מלא.
לגברים גיל הפרישה הוא 67, ללא הדרגתיות וללא תלות בשנת הלידה. גיל פרישת החובה — הגיל שבו מעסיק רשאי לחייב עובד לפרוש — הוא 67 לשני המינים. זו נקודה שמפתיעה נשים רבות: גיל הפרישה שלהן נמוך יותר, אך זכותן להמשיך לעבוד עד 67 נשמרת.
רוב הבלבול סביב פרישה נובע מכך שיש שלושה גילים שונים, וכל אחד מהם עושה משהו אחר:
את הגיל המדויק שלכם אפשר לבדוק במחשבון גיל הפרישה של הביטוח הלאומי, שמחשב לפי תאריך לידה ומגדר.
הצבירה מומרת לקצבה חודשית לכל החיים, לפי נוסחה פשוטה: הקצבה = היתרה הצבורה חלקי מקדם ההמרה. מקדם ההמרה מבטא את מספר החודשים שהקרן צופה שתשלם את הקצבה, והוא מושפע מגיל הפרישה בפועל, ממגדר, מלוחות תוחלת החיים ומבחירת קצבת שאירים לבן או בת הזוג. ככל שפורשים מאוחר יותר — המקדם קטן והקצבה החודשית גדלה. הרחבנו על החישוב במדריך כמה פנסיה אקבל בפרישה.
כספי תגמולים שהופקדו החל משנת 2008 מיועדים לקצבה, ולא למשיכה חד-פעמית. כספים ותיקים יותר ("הוניים") ניתנים למשיכה כסכום חד-פעמי בתנאים מסוימים. בביטוחי מנהלים שנחתמו לפני 2013 עשוי להיות מקדם קצבה מובטח — נכס שלעיתים שווה הרבה כסף, ושאסור לוותר עליו בלי בדיקה. בקרנות הפנסיה החדשות המקדם נקבע רק במועד הפרישה בפועל.
קרן השתלמות היא חיסכון וולונטרי — אין חובה חוקית להפקיד בה, והיא אינה חלק מהחיסכון הפנסיוני המחויב. הכסף בה נזיל כבר אחרי שש שנות ותק (ובגיל פרישה — גם לפני כן, בהתאם לכללים), והרווחים פטורים ממס רווחי הון עד תקרת ההפקדה המוטבת. בפרישה זהו לרוב הכלי הנזיל והזול ביותר שיש לחוסך, ולכן כדאי לשקול למשוך ממנו אחרון, ולא ראשון.
רכיב הפיצויים בקרן הפנסיה או בקופת הגמל הוא צומת ההחלטות המשמעותי ביותר בפרישה: משיכה שלו כסכום חד-פעמי עלולה לפגוע בפטור ממס על הקצבה בהמשך, דרך מנגנון שנקרא "נוסחת השילוב". פירטנו זאת במדריך פדיון כספי פיצויים.
קצבה מזכה. חלק מהקצבה החודשית פטור ממס. הפטור מחושב כאחוז מתוך תקרת הקצבה המזכה, שעומדת ב-2026 על 9,430 ₪ לחודש (מקור: רשות המסים, המדריך למילוי טופס 161ד לשנת 2026).
קיבוע זכויות (טופס 161ד). בקשה חד-פעמית שמגישים לפקיד השומה בעת הפרישה, ובה נקבע שיעור הפטור ממס שיחול על הקצבה — בהתחשב בכספי פיצויים שנמשכו בעבר ובהיוון. טעות בשלב הזה מתומחרת בעשרות אלפי שקלים לאורך שנות הקצבה. הטופס והמדריך הרשמי נמצאים באתר רשות המסים.
היוון. המרה של חלק מהקצבה העתידית לסכום חד-פעמי. אפשרות לגיטימית, אך היא מקטינה את הקצבה לכל החיים ומשפיעה על הפטור ממס — ולכן דורשת חישוב ולא החלטה רגשית.
נניח חוסך בן 60 שצבר בקרן הפנסיה 1,200,000 ₪, ושוקל להתחיל קצבה מיד או להמתין לגיל 67. הדוגמה שלהלן ממחישה את המנגנון בלבד — המספרים המדויקים תלויים בקרן, במסלול ובנתוני החוסך:
בפועל, אצל רוב החוסכים ההפרש בין שני התרחישים מסתכם באלפי שקלים בחודש, לכל החיים. לכן פרישה מוקדמת היא החלטה שראוי לקחת רק מתוך צורך אמיתי — בריאותי או תזרימי — ולא כברירת מחדל. חשוב לזכור גם את הצד השני: מי שפורש מוקדם מקבל קצבה במשך יותר שנים, ולכן התשובה תלויה בנסיבות האישיות ולא בכלל אחד גורף.
כדי לראות את המספרים האמיתיים שלכם, בקשו מהקרן "דוח תחזית פרישה" בשני מועדים חלופיים, או השתמשו במחשבון ריבית דריבית כדי להעריך את השפעת שנות החיסכון הנוספות על הצבירה.
כן. גיל הפרישה אינו מחייב להפסיק לעבוד; הוא קובע את מועד הזכאות. עד גיל 70 הכנסה מעבודה עשויה להשפיע על קצבת אזרח ותיק, ומגיל 70 — לא.
דחייה מעלה את הקצבה משתי סיבות: ממשיכים להפקיד, ומקדם ההמרה קטן. מי שממשיך לעבוד בכל מקרה כמעט תמיד מרוויח מדחיית תחילת הקצבה — אבל זה תלוי במצב הבריאותי, בצרכי התזרים ובמצב המשפחתי.
בקרן פנסיה, בן או בת הזוג זכאים לקצבת שאירים בשיעור שנקבע בתקנון ובמסלול שנבחר. הבחירה הזו נעשית בעת הפרישה והיא משפיעה על גובה המקדם — ולכן על הקצבה.
אין למהר למשוך. משיכת כספי תגמולים לפני גיל פרישה חייבת במס בשיעור גבוה ופוגעת בחיסכון לכל החיים. הרחבנו על כך במדריך עזבתי עבודה — מה לעשות עם הפנסיה.
גיל הפרישה הוא תאריך שאפשר לדעת מראש — ולכן אפשר גם להיערך אליו. שתי הפעולות שמשפיעות על התוצאה יותר מכל השאר הן הוזלת דמי הניהול והתאמת מסלול ההשקעה, ושתיהן ניתנות לביצוע בכל גיל. את שלב המיסוי — קיבוע הזכויות — כדאי לעשות עם איש מקצוע, כי הוא חד-פעמי ובלתי הפיך.
הבהרה: האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ פנסיוני, ייעוץ מס או תחליף לייעוץ אישי המתחשב בנתוניו של כל אדם. הנתונים נכונים למועד הפרסום (ספטמבר 2026) ועשויים להשתנות. הסכומים והכללים בתחום המס והביטוח הלאומי מתעדכנים מעת לעת. ט.ל.ח.
